על קרן אור סולומון

מייסדת ומנהלת חוות קרן־אור. הקדישה את חייה להצלה ולשיקום עוד הרבה לפני ה-7 באוקטובר. בשנת 2017 הקימה את החווה מתוך תפיסה שלפיה תהליכי החלמה אינם חייבים להתקיים בנפרד. בעלי חיים שניצלו מנטישה, הזנחה והתעללות זוכים בה למרחב המאפשר להם לבנות מחדש אמון בעולם ובסביבה, ובאותו מרחב הם פוגשים בני אדם המתמודדים עם משברים וטראומות משלהם. מתוך המפגש הזה נוצרת מערכת יחסים יוצאת דופן, שבה השיקום אינו מתקיים בכיוון אחד: האדם מעניק לבעל החיים ביטחון, סבלנות וקשר, ובתהליך הטיפול בו מגלה מחדש בתוכו את אותן היכולות. כך הופכים שני מסעות נפרדים של החלמה לתהליך משותף, שבו כל אחד מהצדדים מסייע לאחר למצוא מחדש אמון, חיבור ותחושת ביטחון.

ב-7 באוקטובר קיבל החזון הזה משמעות אישית וכואבת שקרן אור לא הייתה יכולה לדמיין. אחותה הקטנה, הילי סולומון ז"ל, ששירתה ביחידת עוקץ ואהבה בעלי חיים, נרצחה בטבח בפסטיבל הנובה. מתוך האובדן הקימה קרן־אור בחווה את מרכז הילי לטיפול בטראומה ובשכול, לזכר אחותה. המקום הפך את התפיסה שעליה נבנתה החווה למענה עבור מי שנושאים איתם את השבעה באוקטובר: שורדי המסיבות ובני משפחותיהם, משפחות שכולות ונפגעי טראומה נוספים, המקבלים טיפול באמצעות צוות מקצועי ורב־תחומי ובנוכחות בעלי החיים המשתקמים בחווה.

הקשר של קרן־אור עם עמותת קהילת שבט הנובה קיבל משמעות מיוחדת ברגע שבו המשך הפעילות עמד בסכנה. במהלך המלחמה עם איראן, מגבלות הביטחון והיעדר מרחב מוגן איימו לעצור את הטיפולים. קרן־אור פנתה לעמותה לעזרה, ובתוך ימים גויס מתקציב התרומות המימון למגונית שאפשרה לחווה להמשיך לפעול ולהעניק טיפול גם בתקופה הזאת.

ובתוך כל העשייה הזו הילי ממשיכה להיות נוכחת. לא רק בשם המרכז, אלא במהות שלו ובחיבור שבין שני עולמות שהיו חלק מחייה: אהבתה לבעלי חיים והיכולת להפוך את הקשר איתם למקור של ריפוי עבור בני אדם.